ארץ אחרת

צילום: שי גינות, מתוך: "נופי נפש", שוקן, 2004

במובן רחב מאוד, המיסטיקה היא שם לתאוותינו האינסופיות.

במובן רחב פחות, היא הערובה לאפשרות השבעתן של תאוות אלו.

במובן מצומצם עוד יותר, הרי היא איזה יחס מיוחד כלפי ה"מציאות" וההשקפה בעניין הדרך שבה יוכל אדם כלשהו או כל אדם שהוא לבוא במגע מושלם אתה.

והמיסטיקה היא גם כמובן שם לאפלה הפרנואידית שבתוכה אנשים בלתי מאוזנים מועדים וכושלים בביטחון עצמי כה רב

לפיכך, הרי היא אחת מסגולות החיים של כל אחד מאתנו – החל בתאוות האין-סופיות שלנו, עבור בדרך עלייתן ודעיכתן של תקוותינו לסיפוקן, וגמור בשווי המשקל הרופף שאנחנו מקיימים תוך שאנו מהלכים לנו – בקלילות או בכבדות, בגאווה או בגרירת רגליים – בדרך השפיות, בין חשכת השנאה העצמית מזה, לחשכת האהבה העצמית מזה

פרופ' בן-עמי שרפשטיין, חתן פרס ישראל לפילוסופיה, תשס"ה

מתוך: "החוויה המיסטית", עם עובד, 1972, עמ' 11

הכתבה פורסמה בגיליון מספר 26 של "ארץ אחרת". להזמנת הגיליון לחצו כאן