ארץ אחרת

"כעפעפי שחר", חיים סבתו, ספרי חמד, ידיעות אחרונות, 2004

שלושה ספרים פרסם חיים סבתו בשמונה השנים האחרונות. ספרו השני, הרומן "תיאום כוונות" (ידיעות אחרונות, 1999), הפתיע את הביקורות בשל עלילתו המתרחשת במלחמת יום-הכיפורים וגיבוריו, שהיו תלמידי ישיבה עד גיוסם לצה"ל. לאופן התמודדותו עם סיטואציות הקרב ועם תגובת הלוחמים כמעט לא היה אח בסיפורת הישראלית, הנוטה להתרחק מהתמודדות עם מצבים טראומטיים. עולמם של גיבוריו, שגדלו בסביבה דתית-מזרחית והתחנכו בישיבות החרדיות, העניק לעלילת הספר מבט ייחודי על תגובותיהם של החיילים, בעיקר בשעות לחץ ומצוקה נוכח אובדנם של אנשים קרובים.

"תיאום כוונות" זכה להד ציבורי, ומחברו זכה לפרס ספיר היוקרתי חרף היותו סופר לא מוכר שצמח בסביבה שבדרך-כלל אינה מצמיחה סופרים, ועל אף שמתחריו היו סופרים מוכרים ובעלי מעמד.

הופעתו של "כעפעפי שחר" (ספרי חמד, ידיעות אחרונות, 2004) עוררה ציפיות רבות, וכגודל הציפיות היה גודל ההפתעה, בשל היותו שונה בסגנונו, בבחירת גיבוריו, במבנהו ובאופן הצגתה של מציאות תרבותית-חברתית שאינה ניתנת לחדירה ומוגנת לכאורה מפני פגיעות המודרניוּת. מציאות זו מתפוררת שלא באשמת הגיבורים, והדבר מעמיד אותם איש-איש בפני בעיות שלא הוכשרו להתמודד עימן; חסרה להם תמיכתה של הקבוצה המגוננת, שבתוכה התנהלו על-פי דרכם ושהשפיעה על דפוסי חייהם.

מבנהו של "כעפעפי שחר" ולשונו מזכירים ספרות מסורתית שרווחה בקרב היהודים הספרדים והאשכנזים במאות הקודמות, והם הפתיעו את הקוראים ואת המבקרים. היו בהם שהתפעלו מלשונו העשירה והטעונה של סבתו ומן העולם המסורתי-מזרחי, שהיה חתום בפניהם. אחרים בדקו אותו בכלים של סיפורת עכשווית ומצאו בו חסרונות רבים, בעיקר בשל קצב התפתחות העלילה, אשר נתפש בעיניהם כאִטי מדי; עלילה שנבנית מסיפורי הווי של תפילה, לימוד תורה והקפדה על שמירה על מסורות ביחסים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו.

דמות של אולי גיבור

בעוד אני תוהה על השילוב שבין סיפור מוסר, המפרט הווי של קהילה שומרת מצוות, לבין סיפור משבר אישי וקבוצתי, שכמותו שכיחים בסיפורת המודרנית המרבה לעסוק במעבר מחברה מסורתית לחברה חילונית-טכנולוגית, שבתי אל "אמת מארץ תצמח" (ספרו הראשון של סבתו; ספרי חמד, ידיעות אחרונות, 1997) והתברר לי שאין חידוש בדרך שבה סבתו נזקק ללשון טעונה וגם ביכולתו להאט את קצב העלילה ולהאיץ אותה, כשלשון הסיפור ודרך הבאתו מותאמים למקום התרחשותו, לגיבוריו ולעולמם. אולם בעלילת "אמת מארץ תצמח" צוּרף סיפור גלגולם של כתבי-יד עתיקים אל פרקי ההווי של הקהילה המסורתית בארם-צובא (חלבּ), וזה חִיֵיב הנעה מהירה יותר של העלילה, מה גם שהיסוד הבלשי הותאם לקוראים האוהבים ז'אנר זה, ואל לשון תלמידי-החכמים חָברה לשון חדשה יותר, ויותר קומוניקטיבית לקורא המורגל בספרות בת-זמננו.

ב"כעפעפי שחר" אין סבתו פונה לאותו קהל יעד, וסיפור המשבר של גיבוריו כפרטים ושל הקהילה המשתנה (או המתפוררת) אינו יכול להיות מובן ללא הבאת עולמם, המתנהל על-פי הקצב שלו, ואלה מחייבים הזדקקות ללשון שהיא לשונם של הגיבורים, תוך כדי הקפדה על הצפנים שלה ועל האסוציאציות האופייניות לה, הרחוקים מלשונה של הספרות כיום.

כותרת המשנה של "כעפעפי שחר" היא "מעשה בעזרא סימן-טוב", אך עזרא אינו גיבורו היחיד של הספר; יתר על כן, בהיותו חבר תמים ופשוט בקהילת 'זוהרי חמה', שומר מצוות ומאמין, אדם שהשקפת עולמו ניזונה מדרשותיו של הרב פינטו ומשיעוריהם של תלמידי-חכמים אחרים ומפירושיהם, כל שינוי בסדר יומו (כמו ההתלוות לתפילה של חסיד ברסלב, היוצא בלילה אל החורשה לנהל דו-שיח עם הקדוש ברוך הוא) ובמהלך חייו (כמו השתנות דפוסי הלימוד והתפילה לאחר מות הרב פינטו) תלוי במעשיהם של הגיבורים הנמנים עם המעגל הקרוב של מי שהיו חבריו ומוריו במשך שנים רבות, ושל בני משפחתו וקורותיהם שמניעים את עלילת הספר עד פרקיו האחרונים, שם מתהפכים הדברים.

עזרא סימן-טוב הוא אולי גיבור: סדר יומו קבוע בימי חול ובשבתות, ואין הוא יוצא מסביבתו הקרובה. במעגל ידידיו מצויים חברים מילדות, שגם אם הם פנו איש-איש לכיוון אחר, הרי מבחינה גיאוגרפית ונפשית נשארו באותה סביבה. מיום שנשא אישה והתגבשו דפוסי ביתו לא שינה עזרא סימן-טוב דבר באורח-חייו, וגם אם מעשיו מגוונים (ומובאים בספר בפירוט), כמעט אין מתחולל בהם שינוי עד לאחר שמלאו לו שישים. שני מעשים בחייו טלטלו אותו, ואצל עזרא הם נתפשו ככרוכים זה בזה. כשמתברר שמה שרדף אותו כסיפור החטא (פגיעה, כביכול, בחברו רחמים כליפא, שגרמה לו לעיוורון) לא רק שלא היה חטא אלא סיפור הצלת נפשות, מתערערת גם הערכתו ביחס למה שתפש כעונש: נטישת בתו את ביתה והליכתה אחר מיסיונר. אולם סיפוריהם של מעשים אלה, אשר משפיעים על עזרא ומלווים אותו, מובלעים במהלך העיקרי של העלילה ונבלעים בה.

סיפור הצלתו של רחמים כליפא מושמע לראשונה באוזניו של סימן-טוב ובאוזני חבריו ביום הולדתו השישים, שלאחריו מתחוללים שינויים נוספים בחייו; ואילו סיפורה של בתו, שבמשך שנים הוא העלים אותו והדחיקו, שב ועולה לאחר שחלה תפנית ביחסו אל חברו המוזיקאי, וזו משחררת אותו אף מתלותו באורח-חייו הקודם והופכת אותו לאדם פעיל ויוזם. חרף הצער העמוק שלא פג, מואר סיפורה של הבת באור חדש של רחמים.

לאחר שהרב פינטו מת והחכם כהנוב עבר לגור עם בניו בפתח-תקווה, המכבסה שבה עבד עזרא נסגרה, כי הועידו למבנה תפקיד אחר והבניין הישן נהרס, ולבית-הכנסת 'זוהרי חמה' באו צעירים ששינו את נוסח התפילה ואת אורח הלימוד – באותם ימים חש עזרא, שחדל לעבוד ולא מצא לו מקום ללמוד ולהתפלל כמנהגו, שאמנם "הארץ לעולם עומדת, אבל הארץ שמתחתי דומה היא שהיא נשמטת".

גם בקיעים שהסתמנו אצל ידידיו הולכים ומעמיקים עם השנים. משה דוד, אשר עסק כל חייו בפתרון קושיות שמצא בלימודי הגמרא שלו, מתגלה כעקר כאשר הוא בא להעלות אותן על הכתב. הוא ממשיך ללמוד לבד (ללא החברותא) ולא מסוגל לנהל דיאלוג עם איש, כך שהדברים שהעלה בלימודיו נשמטים מזכרונו, וכל עשייתו משולה לעמלו של סיזיפוס. ואילו יחזקאל דואק, חוקר הפיוט ושירת ימי-הביניים, מהדיר שירתו של אבן גבירול, אמנם ממשיך לחקור ולכתוב ולשאת את הגהות הטקסטים שלו לכל מקום ולעסוק בהם גם בהתכנסויות של לימוד ושימחה, אך אינו מצליח לפרוץ את המעגל המצומצם של העוסקים בתחומו ואינו זוכה להכרה ולהערכה. אולי משום שהוא מתעניין רק בהיבט הצורני של השירה ובהשוואת נוסחים, ואין לו עניין בתכנים ובייחודו של כל אחד מהמשוררים. חידושיו ומחקריו אינם מגיעים לידיעת הרבים, והוא מרגיש מנותק ומבודד יותר ויותר.

כוחות גנוזים יוצאים אל הפועל

מששבה אל רחמים ראייתו ורצה להשלים את מה שהחסיר בלימודיו, מכל חבריו שתורתם תפילה ולימודם אומנותם, הוא בחר בעזרא. עזרא סימן-טוב הוא איש רגיש ויצירתי.

בבחינה חוזרת של הקטעים העוסקים בעבודתו, בלימודיו ובהיערכותו לקראת שבת וחג, על פניו נראה שהוא מקפיד רק על שמירת המצוות כהלכה ומשמר את מנהג אבותיו, אך למעשה אינו חדל לנהל דיאלוג סמוי עם דברי תורה ומזמורים באמצעות האזנה פעילה לדברי תורה, לשירה ולנגינה, ומקיים קשר של נתינה וקשב עם זולתו בעבודתו הפיזית, שהוא מפקיע ממנה את אופי החוּלין שלה. בדרך התפילה והלימוד שלו, בהקפדתו על ענייני הטוהרה ובהיערכותו לקראת שבת יש משהו ייחודי, ועזרא משווה לכל אלה יופי.

כמוהו גם רחמים, שחרף עיוורונו והסתגרותו בבית, שאינה מאפשרת לו לכאורה להשוות את חיי היום-יום של עזרא לאלה של אחרים, מזהה בנתינתו משהו שהוא מעבר למעשה צדקה, ומעורבות רגשית בקבלתו. בהשוואה לבני-תורה שלוקחים ממנו, ולעתים אף מעלימים את המקור, ובהשוואה לתלמידי-חכמים – לפחות בעיני עצמם – דווקא עזרא הוא האדם היצירתי, ורק איתו יכול רחמים לנהל דיאלוג שיש בו קבלה ונתינה.

וכך, בעוד התלמיד-החכם וחוקר שירת ימי-הביניים הלכו והתכווצו, עזרא סימן-טוב וחברו המוזיקאי מצאו נתיב חדש ששימר את חיוניותם: נתיב הלימוד בחברותא שמחייב לקבל ולתת, והחיוניות שזורמת בקשר המחודש ביניהם, המוציא מן הכוח אל הפועל כוחות שהיו גנוזים ומסייע להם לבנות לעצמם מסגרת שמאפשרת קיום אותנטי בסביבה משתנה.

נוסף על שלושת החברים של עזרא קיימת גם דמותו הכמעט סמויה של המספר שמציצה ונעלמת. המספר מבקש מעזרא שיספר לו סיפורים. לעתים הַלָּה מספר לו סיפורים ששמע, ולעתים משהו על עצמו. המספר, שהוא לכאורה מחוץ למעגלו של עזרא, מאזין לו בפתיחות, וגם אם אין מדובר במישרין על אופי הקשר שנוצר ביניהם, הרי ממבחר סיפוריו של עזרא – אלה ששמע ואלה שבחר לספר מחייו – ניתן להקיש על אופי הקשר, מה גם שלסיפורו על ידידו המוזיקאי היה המשך ששינה את מהלך חייהם של רחמים ועזרא.

שלא כמו הסופר, יחזקאל דואק דוחק בעזרא לספר לו סיפור מדי מוצאי שבת, בפגישתם המשפחתית. לעתים עזרא נעתר ומספר לו סיפור ששמע, ולעתים הוא טוען שאינו זוכר דבר (יחזקאל אינו מעלה על הדעת שעזרא יספר משהו משל עצמו), אך הסיטואציה היא תמיד מלאכותית ואין היא פותחת פתח לקשר ביניהם. דואק אינו אדם יוצר, וחרף היכרותו עם עזרא מילדותו אין הוא בן-השיח שלו. הוא מתנשא ומחפש כבוד. סיפוריו של עזרא נועדו רק להעביר את זמנו ולשעשעו; לעומת זאת, בסופר מזהה עזרא סקרנות אמת, וחרף היותו הדובר בפגישותיהם, ברור לו שמתקיים ביניהם דו-שיח. לעזרא, שכמעט אינו מדבר וכלוא לכאורה באורח-חיים קבוע, יש דרכים משלו לנהל דיאלוג עם הסביבה, והדבר ניכר בהבחנה בין הסיפורים שהוא מספר ליחזקאל ובין אלה שהוא מספר לסופר.

העיסוק המפורט בסדר יומו של עזרא סימן-טוב ותיאורם של דרך הנחת התפילין ואמירת שירת הבקשות, דבקותו בדרשות הרב פינטו ובשיעורי הרב כהנוב, הכנותיו לשבת ואופן ניהול קבלת השבת, עשויים לעניין כסיפורי הווי את מי שמתוודע אליהם לראשונה, ולייגע את מי שאינו מבחין שבאמצעותם מסתמנת דמות יהודית בתוך סביבתה. אולם הקורא הקשוב מזהה את ייחודו של עזרא בהשוואה לאנשים סביבו, וממילא מבין מה מצאו הדיוטות ורבנים באיש הזה -ואף נתנו לכך ביטוי כשהתכנסו לחוג את יום הולדתו – ומגלה מהי משמעות התמורה שהתחוללה אצלו בזיקנתו.

סיפורו של עזרא, שנראה לכאורה כסיפור מוסר, הוא הרבה יותר מתוחכם. ואף על פי שאין בו ניתוחים פסיכולוגיים ועיסוק גלוי בעולם הפנימי של גיבוריו, ברירת המעשים וסדר הבאתם מציגים בפנינו עולם מלא של מי שצמחו בסביבה המשמרת את המסורת שלה ומתמודדים עם העולם המשתנה, או כושלים בעמידתם מולו.
סבתו, כמו ברנר ברומנים שלו ועגנון ב"והיה העקוב למישור", ב"הכנסת כלה" ובסיפורים אחרים, יוצא מתוך עולמו ולשונו של גיבורו ובונה דמות המשקפת עולם שהיה והתערער, וגיבור אשר מוצא דרך להתמודד עימו.

המאמר פורסם בגיליון מספר 27 של "ארץ אחרת": השמאל הישראלי: חי או מת?. להזמנת הגיליון לחצו כאן