ארץ אחרת

דוד גולינקין משרטט עשרה תנאים הכרחיים למי שמבקש להיות רב בישראל

איור: מירי גרמיזו, על פי אנדי וורהול

מוסד הרבנות ואף התואר "רב" השתנו ללא הרף באלפיים השנים האחרונות. במרוצת הדורות הרב כונה חבר, מורה צדק, חכם, תלמיד, מרביץ תורה, גאון, מורינו ומנהיג. הרב מנחם המאירי, לדוגמה, כתב בהקדמתו לפרקי אבות במאה ה-13 (מהדורת פראג, עמ' 52-53), שבתקופת הגאונים מי שידע שלושה סדרים נקרא "חכם", מי שידע ארבעה סדרים נקרא "רב", והגאונים ידעו את "כל התלמוד על-פה".

גם תפקיד הרב השתנה ללא הרף. הרב מילא תפקידים שונים בזמנים שונים ובארצות שונות: דיין, פוסק, דרשן, מורה, ראש ישיבה, מסדר גִטין וחליצות, מגייר, שליח ציבור, בעל קריאה, בעל תקיעה, מתקן תקנות, גוזר תעניות ציבור, נציג הקהילה ועוד. בסקירה היסטורית של הרבנות קבע הרב גילברט רוזנטל: "הרב באמת היה ה'כלבויניק' הקהילתי, ותהיה זאת טעות להניח שרק הרב המודרני מתפקד בכל המישורים".

ברם, במאמר זה לא נעסוק בדמות הרב בעבר, אלא ננסה לשרטט עשרה אפיונים של הרב האידיאלי בימינו.

א) הרב האידיאלי צריך להיות ירא שמים ושומר מצוות. לפעמים רבנים מזניחים יראת שמים לטובת לימוד תורה, אבל כבר הזהירונו חז"ל: "אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים, שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים" (יומא, דף ע"ב, עמוד ב'). ובאשר לקיום מצוות, מצוות שבין אדם לחברו אינן פחות חשובות ממצוות שבין אדם למקום. וכפי שאמר ר' ישראל סלנטר, "כשם שהרב דמתא [של העיר] חייב לבדוק את הסכין [של השחיטה] שלא תהיה בו פגימה, כך הוא חייב לבדוק את המידות והמשקלות שלא תהיה בהם אונאה".

ב) הרב האידיאלי צריך להיות בקי בתלמוד ובהלכה. הוא לא צריך לדעת הכול, כפי שמשתמע אולי מדברי המאירי הנ"ל, אלא הוא צריך לדעת כיצד למצוא ולפרש כל דבר הדרוש לו כדי ללמד, לדרוש ולפסוק הלכה.

ג) הרב האידיאלי צריך להיות בקי בכל ענפי חוכמת ישראל, בהתאם לפתגם: "כל דבר יהודי לא יהיה זר לו". בישיבות ליטא לפני השואה וברוב הישיבות בימינו למדו ולומדים בעיקר גמרא. לימוד צר כזה אינו מכשיר את הרב ללמד את הציבור המודרני המעוניין במקרא, במדרש, במחשבת ישראל ובהיסטוריה של עם ישראל, ולתקשר עימו. באמצע המאה ה-19 באירופה התחילו בבתי-המדרש לרבנים מכל הזרמים – כולל בית-המדרש האורתודוקסי בברלין – ללמד מקרא, משנה, מדרשי הלכה, תלמוד ירושלמי, מחשבת ישראל, קבלה, שאלות ותשובות, תפילה ולימודי ארץ-ישראל.

לימוד רחב זה בא לידי ביטוי גם בכתבי ההסמכה של בתי-המדרש לרבנים. לדוגמה, בכתב הסמיכה של בית-המדרש לרבנים באמריקה (Jewish Theological Seminary) משנת 1913 נאמר: "פלוני שקד על דלתי בית-מדרשנו ויוסף לקח בתנ"ך, בגפ"ת [גמרא, פירוש רש"י ותוספות], בפוסקים ובכל יתר מקצועות חוכמת ישראל…". בכתב ההסמכה של מכון שכטר ללימודי היהדות בירושלים, מאז היווסדו בשנת 1984, מופיע ניסוח דומה: "פלוני שקד ולמד את כל ענפי חוכמת ישראל בבית-מדרשנו זה ארבע שנים…".

ד) הרב האידיאלי צריך להיות בעל השכלה כללית רחבה, וכדברי הגאון מווילנא, "כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החוכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחוכמת התורה, כי התורה והחוכמה נצמדים יחד" (הקדמת ר' ברוך משקלוב, לתרגום העברי של ספר הגאומטריה של אוקלידוס, האג, 1780).

רוב הרבנים בארץ היום לא קיבלו תעודת בגרות, וקל וחומר לא למדו באוניברסיטה. דבר זה לא רק מזיק ליכולתם להבין את התורה – כדברי הגאון מווילנא – אלא גם ליכולתם לתקשר עם ציבור גדול בישראל, שקיבל תעודת בגרות ולמד באוניברסיטה.

ה) בבראשית רבה (פ"א: בְ') מסופר על רבי יהודה הנשיא, שעבר על יד סימוניה וביקשו אנשי המקום שייתן להם אדם שיהא מלמד מקרא ומשנה ודן את דינם. נתן להם את לוי בן סיסי. "עשו לו בימה גדולה והושיבוהו בה ונתעלמו ממנו דברי תורה, שאלוהו שלוש שאלות… לא השיבן…". ולמה שכח את תלמודו? כי "עשו לי בימה גדולה והושיבוני עליה וטפח רוחי עלי ונעלמו ממני דברי תורה". "קרא עליו [רבי את הפסוק]: 'אם נָבַלת בהתנשא' (משלי ל', ל"ב)". כלומר, רב שמתנשא על קהילתו ועל הציבור שוכח את תלמודו. רב אידיאלי חייב להיות מעורב עם הבריות ולתקשר עם רבנים ועם יהודים מכל הזרמים: אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים וחילונים. רב שמושיב את עצמו על בימה גדולה ומנתק את עצמו מחלקים שונים של עם ישראל, מונע מעצמו להשפיע ויוצר חיץ בינו ובין הציבור הרחב שהוא אמור לשרת אותו.

ו) הרב האידיאלי חייב להיות דרשן מעולה. ר' מאיר היה דורש בציבור "בכנישתא דחמתא" כל ליל שבת ומושך קהל קבוע (ירושלמי, סוטה, א':ד', ט"ז ע"ד). ר' יוחנן היה דורש בבית-מדרשו של ר' בנייה וכל העם היו באים לשמוע את דבריו (ירושלמי, הוריות ג':ז', מ"ח ע"ב).

אכן, באשכנז במאה ה-15 דרשו רק בשבת הגדול ובשבת שובה (ראו בהקדמה ל'מנהגי מהרי"ל'), אבל בתחילת המאה ה-17 אנו כבר שומעים על רב הדורש "מדי שבת בשבתו". הרב האידיאלי חייב לדרוש בכל שבת ובכל חג, וכן בטקסי מחזור החיים. הדרשה נותנת לו הזדמנות "לתרגם" את הפרשה, או את החג, או את האירוע במחזור החיים, עבור "עמך", המרוחק לעתים קרובות מאותו חג או מאותו אירוע.

ז) הרב האידיאלי חייב להיות ציוני ששירת בצבא. אהבת ארץ-ישראל היא ערך עליון ביהדות מימי אברהם אבינו ועד היום. יישוב הארץ הוא אחד מתרי"ג המצוות, לדעת הרמב"ן והרבה פוסקים אחרים. השירות בצבא הוא מצווה, לפי המשנה (סוטה ח':ז') והרמב"ם (הלכות מלכים ה':א'; ז':ד'). רב שאינו ציוני ואינו משרת בצבא מנתק את עצמו מהמסורת של אהבת הארץ וממצוות יישוב הארץ, ומחלל את השם בעיני רוב הציבור המשרת בצבא.

ח) הרב האידיאלי חייב להיות מורה מעולה המסוגל ללמד ילדים, בני-נוער ומבוגרים, עולים וותיקים כאחד. רב בימינו אינו יכול ללמד מבוגרים בלבד. בני כל הגילים זקוקים לרב המלמד תורה ומקרב לבבות בעבותות של אהבה.

ט) הרב האידיאלי חייב להתמצא בייעוץ ובפסיכולוגיה ולהכיר את מוסדות הרווחה, וכן להתמצא בניהול ובגיוס כספים. אולי בעבר דברים אלה לא היו חיוניים, אבל רב היום אינו יכול להצליח בלי להיות בעל ידע בתחומים אלה.

י) הרב עמנואל יעקובוביץ ז"ל אמר פעם שהרב האידיאלי צריך לדעת שהוא משרת את ה' ואת עם ישראל, ולא את הקבוצה הספציפית שמשלמת את משכורתו. הבנה זאת מאפשרת לו להתבטא ולנקוט עמדה בנושאים פולחניים ובנושאים הקשורים לצדק חברתי, גם אם הדבר לא תמיד מוצא חן בעיני מעסיקיו. אבל אל לו להגזים. הוא צריך למצוא את דרך האמצע, וכדברי הפתגם המיוחס לר' ישראל סלנטר, "רב שאין חולקים עליו אינו בגדר רב; רב שרק חולקים עליו אינו בגדר אדם". אסור לרב לפחד לדבר, אבל אסור לו להרחיק בדיבורו את קהל היעד שלו.

כל האידיאלים הנ"ל באים לידי ביטוי במטרות ובתוכנית הלימודים של בית-הספר לרבנות של מכון שכטר, הקשור לתנועה המסורתית/קונסרבטיבית ולבית-המדרש לרבנים באמריקה. זאת, משום שמכון שכטר הוא צאצאם הרוחני של בתי-המדרש לרבנים באירופה ובארצות-הברית, שחרטו על דגלם את כל האידיאלים האמורים או את רובם. בתי-המדרש באירופה שירתו את הזרם האורתודוקסי (ברלין), הקונסרבטיבי (ברסלאו), והרפורמי (הוכשולע), והרבנים שהסמיכו הנהיגו כמה דורות של יהודים במערב אירופה. בארצות-הברית נוסדו בתי-מדרש לרבנים קונסרבטיבים (JTS, ולאחר מכן אוניברסיטת היהדות בלוס-אנג'לס) ורפורמים (HUC), ובארץ נוסדו מכון שכטר (קונסרבטיבי) והיברו יוניון קולג' (רפורמי), אבל דא עקא: אין עדיין בית-מדרש אורתודוקסי לרבנים, לא בארצות-הברית ולא בארץ.

בישיבה-יוניברסיטי בניו-יורק יש תוכנית הסמכה ויש תוכניות לתואר שני ושלישי במדעי היהדות, אבל אין שום קשר ביניהן! בשנת 1933 היה ניסיון להעביר את בית-המדרש האורתודוקסי של הילדסהיימר מברלין לירושלים, אבל הרב החרדי הרב חיים עוזר גרודזינסקי חיבל במאמץ, ועל כן אותו בית-מדרש מפואר נחרב בשואה ולא קם לו ממשיך בארץ-ישראל. התוצאה היא שאין מוסד רבני אורתודוקסי בארץ, הדוגל בכל האידיאלים שפירטנו לעיל. אין ספק שמדינת ישראל זקוקה גם לבתי-מדרש לרבנים אורתודוקסים, המשלבים לימוד של תלמוד ופוסקים עם כל שאר הדברים החיוניים שמנינו. אבל זהו "מעוות שאמנם יוכל לתקון". יהי רצון ויקום בארץ בקרוב בית-מדרש לרבנים אורתודוקסים, שבדומה למכון שכטר והיברו יוניון קולג', יסמיך רבנים בעלי השכלה רחבה המסוגלים לתקשר עם כל השכבות של עם ישראל בימינו.